מי אנחנו
Rosepads הוקמה בשנת 1997 על ידי שירה לוריא, ומנוהלת כיום על
ידי לימור בריף . הסיפור של Rose מתחיל בשירה...
שירה
בשנת 1997 הגיעה אליי לסטודיו לעיצוב בגדים אחת הלקוחות, אישה בשם מיכל פארן (אשר העבירה סדנאות לשינוי גישה לווסת), והציעה לי לייבא תחבושות בד מארה"ב. לטענתה, נשים רבות רוצות לעשות את השינוי, אך מחפשות כלים שיעזרו להן. והתחבושות הן כלי נהדר.
באותה תקופה השתמשתי בטמפונים, ולא היה לי שום חיבור או גישה מיוחדת לווסת. היה לי נוח מאוד עם הטמפונים, ואהבתי את הרעיון שלא הרגשתי את הדימום ויכולתי להמשיך לעשות הכול כרגיל.
ההצעה של מיכל מצאה חן בעיניי בעיקר בגלל הנושא האקולוגי, והמחשבה על מזעור כמות הזבל קסמה לי.
מה כבר יכול להיות? מחזור אחד בלי טמפונים? ננסה...
היא נתנה לי תחבושת אחת לניסיון ואמרה שנדבר אחר כך.
בווסת הבאה שהגיעה ניסיתי את התחבושת, והתחושה של "לתת לדם לזרום החוצה ולא להשאיר בפנים", הייתה חדשה ומרתקת. פתאום הרגשתי באמת את החוויה של הווסת, את העוצמה של הזרימה, את השחרור.
מבחינה אקולוגית נכון יותר לייצר לבד ולא לייבא, מה גם שמניסיוני כמעצבת אופנה ידעתי שאוכל לעשות דגם טוב יותר, מתאים יותר לגוף הנשים בישראל. וכך לאחר כמה חודשים התחלתי לייצר תחבושות היגייניות רב-פעמיות, תוך הקפדה על כך שתהליך הייצור יהיה אישי ויתבצע על ידי נשים בלבד.
בשנים הראשונות התחבושות (שנקראו אז "תחבושות לבנה", או ידועות יותר כ"התחבושות של שירה") היו בנוסף לשאר עיסוקיי, והעיקר היה להביא למודעות שיש דבר כזה.
השנים הראשונות היו קשות; נשים נלחצו, כעסו עליי שבכלל העזתי לדבר על הנושא, התגוננו ונבהלו מרעיון ההתעסקות עם הדם, מהדיבור על הווסת ובכלל – מהחשיפה לה זכה הנושא.
כל אישה שנחשפה לתחבושות הבד והייתה מוכנה לנסות להשתמש בהן, "נכבשה" בקסמן וסיפרה לחברותיה.
כך הלך וגדל מספר הנשים המשתמשות בתחבושות הבד הרב-פעמיות, ורמת המודעות עלתה.
וכך עברו להן השנים ואני שהתמדתי והתמדתי בתחבושות הרגשתי שהגיע הזמן למשהו אחר בחיי, לדרך חדשה.
זה לא היה קל, זה היה אפילו דיי ארוך, כמה שנים של התבשלות והבנה כי התחבושות יכולות להמשיך ולפרוח בלעדיי,ואפילו צריכות את הרוח החדשה ומלאת האנרגיה שלי כבר לא היתה.
אז חיפשתי – ומצאתי.
ומי שנמצאה היתה הראויה ביותר.בדיוק מה שהתחבושות היו צריכות...
באהבה
שירה לוריא
שירה מתחילה , לימור ממשיכה 
תחבושות הבד הן חלק מהחיים שלי כבר שנים רבות, ורק טבעי היה לי להיות למובילה של
Rose כששירה יוצאת לדרכים חדשות...
שמי לימור, ואני אשה ואמא, בת ואחות. הגעתי מרקע של חינוך ושל סביבה, אך תמיד לצד כל העשייה הייתי בתהליך של לימוד והיכרות עם הנשיות, הגוף הנשי, ומה מקומם של אלה בחיי שלי.
בזכות שירה, נשים רבות כבר מכירות ומשתמשות בתחבושות.
אבל דרך ארוכה עוד לפנינו- להכיר לנשים נוספות את התחבושות, להעלות את המודעות לחשיבותה של הווסת בחיי הנשים. לאפשר לכל אשה לבחור את הדרך שלה לחות את גופה בעתות הווסת, ולספק את האמצעים לכל אשה להשיג את הנוחיות המירבית והבריאות המירבית. להניח את הידע הקדום על מחזוריות האשה, על
"זמן הירח" ומשמעותו בשבילנו, כך שיהיה מוכר וזמין לכל נערה בכניסתה לחברת הנשים, ולכל אשה שרוצה ללמוד את נשיותה לעומק.
התחבושות עבורי הן צעד אחד מתוך רבים בדרך הזו- צעד שקל ונעים להתחיל בו , צעד עם ערך מוסף סביבתי חשוב וגם בריאותי ואישי.
באתר הזה אני מבקשת ליצור מרחב של ידע לגבי הווסת והגוף הנשי, לצד מגוון המוצרים שאנו זקוקות להן כדי לחוות את הווסת בצורה נעימה ובריאה. יש כאן בית לכל הנושאים הקשורים לנשיות ולרוחניות נשית. מקום להכיר וללמוד בו על האלה ותנועת האלה, על אקופמיניזם, על האוהל האדום הקדום והעכשווי.אני מזמנת נשים לייצר שיתופי פעולה, כדי שהמקום הזה ישרת את קהילת הנשים בישראל.
אני מזמינה אתכן מתעניינות- לשאול, לשמוע, להשמיע. ואת המשתמשות החדשות והוותיקות- ולספר לעוד ועוד נשים על הדרך המופלאה הזאת לנהוג בגופינו בימי הווסת.
שלכן , לימור בריף
