הספר דת אישה מאיר בתוכו תפיסה, כי לחיות חיים מלאים ואותנטיים כאישה, משמעו לחיות בדיאלוג מתמיד עם אלוהות נקבית קוראת ופוגשת. הספר מציג את הפרשנות הבובריאנית הקיומית למונח "דיאלוג", ומתאר את היחס הדיאלוגי הנשי אל העולם ואל ה"את הנצחית" כנוגע ב"בשר ודם" הנשי. הדיון הפילוסופי, כמו גם התובנה ה“בטנית־רחמית” מובילים להבנה כי חיים בדיאלוג "אני־את" מחייבים התייחסות לגופניות הנשית במלואה, והשבת כבודה וקדושתה.
